ערעור על הכ"ד וגז"ד בעבירות של מגע עם סוכן חוץ, ריגול חמור וייבוא סמים-התקבל חלקית

 

 

המערער הורשע בבית הדין המיוחד בעבירות כדלהלן: מגע עם סוכן חוץ, לפי סעיף 114 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ריגול חמור, לפי סעיף 113(ג) סיפא לחוק העונשין; ייבוא סם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (שני פרטים). דינו נגזר לחמש עשרה (15) שנות מאסר לריצוי בפועל, גירוש מן הצבא ומאסר מותנה. הערעור הופנה כלפי ההרשעה וחומרת העונש. לאחר שמיעת טיעוני ההגנה, ובעקבות הערותינו, הסכימה התביעה, בהגינותה, כי מן הדין לקבל את הערעור, ככל שהוא נוגע להרשעת המערער בעבירה שעניינה ריגול חמור, לפי סעיף 113(ג) סיפא לחוק העונשין, ולהעמידה על הרשעה בעבירה לפי סעיף 113(ג) רישא לחוק העונשין. אנו מבטלים, איפוא, את הרשעת המערער בעבירה לפי סעיף 113(ג) סיפא לחוק העונשין, וחלף זאת מרשיעים אותו בעבירה לפי סעיף 113(ג) רישא לחוק העונשין.

לאחר שמיעת מלוא הטיעונים, ובעקבות הערותינו, חלה תפנית מצד ההגנה. המערער חזר בו מערעורו באשר ליתר פרטי האישום ועמד על ערעורו לעניין מידת העונש. לא הסתפקנו בדברי בא-כוחו, ומצאנו לנכון לשמוע גם את המערער, ובאופן חריג אף את אחיו, על-מנת להשתכנע, מעבר לכל ספק, כי המערער הבין את פשר הודאתו. למשמע דבריהם, ובעיקר לאור התרשמותנו הבלתי אמצעית מהמערער - נחה דעתנו, כי המערער הבין את טיבה של הודאתו ואת מלוא משמעותה. יוטעם, כי המערער אף הביע חרטה על מעשיו, ציין את פרטי פציעתו ופגיעתו המוחית הקשה, וביקש להסביר "אני לא עומר שהייתי לפני הפציעה".

לאחר ששמענו את המערער ובאי-כוח הצדדים החלטנו לקבל את הערעור לעניין מידת העונש. לצד חומרתן היתרה של העבירות, שבגינן הורשע המערער, עמד לנגד עינינו זיכויו של המערער מהעבירה החמורה של ריגול חמור, לפי סעיף 113(ג) סיפא לחוק העונשין וחלף זאת הרשעתו בעבירה הקלה יותר, הנקובה ב רישא לסעיף האמור. עוד עמדה לנגד עינינו פציעתו החמורה במהלך שירותו הקרבי, שכעולה מחוות הדעת של פרופ' אבינועם רכס (ב/1):

"מכל אלו ניתן עתה להעריך כי מידת החבלה למוח היתה ניכרת ביותר.... אין לי ספק כי הנזק המוחי הנרחב המשתקף בבדיקות ההדמיה הוא העומד בבסיס המיגבלות הקוגניטיביות הבולטות מהן סובל הנאשם.

לו הייתי נדרש להעריך את נכותו הקוגניטיבית הקבועה בגין פציעה זו הייתי מעריך אותה ב 30% עפ"י סעיף 34 (ד) מותאם - תסמונת מוחית לאחר חבלה עם נזק מוכח לרקמת המוח והפרעות קוגניטיביות המגבילות "באופן ניכר" את תפקודו.

בדומה ניתן להעריך את יכולתו הקוגניטיבית המופחתת בבואו לבחון את הנמצאים סביבו - את כושרו לשפוט בין טוב ורע ובין האסור והמותר ולהבין את המשמעות וההשלכות של מעשיו."

משקל נוסף לקולא, נתנו אף לעולה מעדויות שורת עדי אופי, אשר העידו בבית-הדין קמא, ובהם ארבעה מאלופי צה"ל: יורם יאיר, עמירם לוין, יוסי פלד, שי אביטל, וכן תא"ל עמוס בן-אברהם. מעדויותיהם מסתמנת תמונה ברורה אודות פועלו ותרומתו של המערער למען ביטחון ישראל עד לפציעתו. עדים אלה שרטטו תמונה קשה אודות מצבו הפיזי של המערער והפגיעה השכלית, שבאה בעקבות פציעתו. כך, למשל, עמירם לוין, שהיה אלוף פיקוד צפון בעת פציעת המערער, מסר כי: "הוא נפצע קשה בעין ובמוח... הפרופסור שניתח אותו אמר שיהיה נס אם הוא יצא חי. אחרי הפגיעה הקשה, עומר היה בן אדם אחר. השיקול דעת שלו כגשש לא התקיים". כן העיד כי "ניכר בו שיש לו פגיעה קשה".

משקל משמעותי לקולא ייחסנו גם להודאתו ולחרטתו, אם כי המאוחרת, של המערער שיש בה כדי נטילת אחריות על מעשיו. ברקע הדברים נזכיר את תרומתה הניכרת של משפחתו של המערער לביטחון ישראל, אשר פורטה בהרחבה בפני הערכאה קמא. אף בפנינו ציין אחיו של המערער, סא"ל (מיל.) חסן אל הייב, ביוזמתו:

"אני כמנהיג הבדואים בצפון, סא"ל בצה"ל, חסכנו הרבה דם ודמעות בבתים במדינת ישראל, רואה את עצמי עומד בתור עם מרצחים בכלא בבאר שבע. אני מתעניין מה אנשים עושים פה, אחד אומר הבן שלי מפקד בחללי אל אקצה. עם כל זאת, אנחנו אנשים מספיק בשלים, נושאים באחריות שלו. שהייתי עסוק בתפקידי הציבוריים ונטשתי אותו באותה תקופה והוא מתחבר לפרחחים... אנחנו לא נשתנה כלפיי מדינת ישראל, אנחנו נשאר נאמנים למדינה, אנחנו חלק ממנה."

 בהתחשב בכל הנסיבות וביתר טיעוני ההגנה לפנינו ולפני הערכאה קמא - ובשוותנו לנגד עינינו את חומרת העבירות ונסיבותיהן כמפורט בפסק הדין של הערכאה הראשונה - מצאנו, כי יש להעמיד את עונש המאסר בפועל על עשר (10) שנים, שמניינם מיום המעצר. יתר רכיבי הענישה - מאסר מותנה כמפורט בפסק-דינו של בית-הדין המיוחד; וגירוש מן הצבא, על כל המשמעויות הנגזרות ממנו, ובכלל זה שלילת דרגותיו של המערער - ייוותרו בעינם כקביעת בית הדין המיוחד.

שימת לב מנהל בית הסוהר "אהלי קידר" לדברי הסניגור, על כי מצבו הבריאותי של המערער הולך ומדרדר, וכי הוא זקוק לטיפול רפואי.

ניתן והודע היום,  י"ט אייר תשס"ז‏, 7 מאי 2007‏, בפומבי ובמעמד בעלי הדין.

_______________        ________________            ________________

אב"ד                                 שופט                                         שופט

חתימת המגיה: _________________                 העתק נאמן למקור